המאמר מתאים לכל מי שמטופל בזריקות הרזיה, כמו אוזמפיק, וויגובי או מונג'רו. רוב האנשים מעדיפים לא לדבר על זה, אבל עצירות היא אחת התלונות הנפוצות בטיפול הזה. הסיבה פשוטה: כשנפח האוכל קטן, אוכלים פחות סיבים ושותים פחות נוזלים. זו תוצאה של כמות האוכל, לא של משהו שעשיתם לא נכון.
שלושה דברים שעובדים יחד
סיבים, נוזלים ותנועה. כל אחד מהם לבד לא מספיק, ושילוב של שלושתם הוא מה שמונע את הבעיה. התנועה היא זו שבדרך כלל שוכחים.
סיבים בלי מים מחמירים
חלק גדול מהסיבים סופח מים, כמו ספוג. בלי מספיק נוזלים הם רק תופסים מקום, ויכולים להחמיר את העצירות במקום לעזור. לכן כשמוסיפים סיבים, מוסיפים גם שתייה.
בזמן הטיפול גם תחושת הצמא מעומעמת, וכשמרגישים צמא כנראה כבר מאוחר. עדיף לא לחכות לצמא: לבחור זמנים קבועים ביום לשתות, כמו בהתעוררות, אחרי הצהריים ולפני השינה. מים, תה ומרק נחשבים.
מוסיפים בהדרגה
עלייה חדה בכמות הסיבים ביום אחד גורמת לנפיחות, כאבי בטן ואי נוחות, ואז קשה להתמיד. השיטה פשוטה: מוסיפים מנת סיבים אחת ביום, לא בכל ארוחה, ומחכים יום או יומיים לפני שמוסיפים עוד.
סיבים שתופסים מעט מקום
הבעיה היא שסיבים תופסים מקום בקיבה, וכשגם ככה קשה לאכול, זה בדיוק מה שחסר. יש מקורות שתופסים הרבה פחות נפח:
- כף זרעי פשתן טחונים ביוגורט.
- כף צ׳יה בשייק פירות.
- ירקות מבושלים, שתופסים הרבה פחות מקום מאותם ירקות כשהם טריים.
מתי פונים לצוות המטפל
עקרונות התזונה האלה לא תמיד מספיקים לבד. אם עבר שבוע של תוספת סיבים, נוזלים ותנועה ועדיין אין שיפור, זו שאלה לרופא או לדיאטנית. לעיתים צריך התערבות רפואית נוספת, ולדעת מתי לפנות זה חלק מהטיפול הנכון.
המידע במאמר הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי. כל שינוי בטיפול, ביעדי החלבון או בפעילות הגופנית נעשה בתיאום עם הרופא/ה או הדיאטנית שלך.